הציפור הקפואה

הציפור הקפואה

מרמיטה זה לא ציפור אבל איכשהו נתקעתי על ציפור, אז תדמיינו ציפור. עכשיו תדמיינו שזהו שועל מבוית, שגדל בגן חיות ומעולם לא טרף מרמיטה, ולכן לא צפויה לה סכנה. תדמינו שהשועל באמת לא מסוכן למרמיטה. ועכשיו תדמיינו איך להסביר בהגיון למרמיטה, שלא יאונה לה כל רע. האם בדמיונכם המרמיטה השתכנעה? הפסיקה לפחד? באופן דומה, אם כי פחות מוחשי, הסבר הגיוני על חיסוני הקורונה לא ישכנע מתחסן מפוחד. השפעתנו על התחממות כדור הארץ זו עוד דוגמה. כדי לא להסית את המיקוד אני לא מביא דוגמאות יותר אקטואליות מהזמן האחרון, אבל בהרבה ויכוחים פוליטיים החרדה ממסכת את ההגיון. חרדה מאיום קיומי, אמיתי או מדומיין לא מאפשרת חשיבה הגיונית. לכן אין טעם לנסות לשכנע בהגיון, אדם במצב חרדה. לפני שמנסים הגיון צריך להרגיע. הרגעה, אם היא בכלל אפשרית, דורשת בנוסף לחיזוק האמון בעתיד גם זמן וניתוק מתקשורת ומרצף החיים הרגיל או מה שנקרא אזור הנוחות, גם אם כשמו כן לא הוא.

 

עד כאן הפשט או הטיזר. מכאן הדרש למיטיבי לכת. אם אתה חש הזדהות קלה או שהמרמיטה מזכירה לך, אפילו בקצת, את מצבך הנפשי, אז זה הזמן לפרוש.

 

חיה קופאת מפחד במקום לברוח מטורף זה ענין מוכר בטבע. לכאורה לא הגיוני אבל שרד את האבולוציה. ההסבר שלי, מערכת הראיה של הטורף, התפתחה כך שתזהה טוב תנועה על רקע דומם. לכן, יש סיכוי, שהתוקף לא יבחין בקורבן אם הקרבן לא זז. גם החתולה שלי, מעדיפה לתקוף ג'וק מפרפר מג'וק דומם, שמתחזה למת. מפונקת, על עכברים אין מה לדבר. השלב הבא הוא תרנגולת "מהופנטת". מחזיקים תרנגולת על הגב למשך זמן קצר, שמים לה אבן קטנה על החזה ועוזבים. יקח לתרנגולת לא מעט זמן להבין, שהיא יכולה להתהפך ולעמוד על הרגליים. התרנגולת חושבת שהיא לא יכולה לקום, זה יותר מורכב מאינסטינקט.

 

היו בטח לפני אבל שטוקהולם זה המקרה המוכר. אנשים רגילים לגמרי, עובדי בנק, נקלעו לשוד בנק שהסתבך , נחטפו על ידי שודד, והוחזקו כבני ערובה למשך כמה ימים. כשהמשטרה שחררה את החטופים, אף אחד מהם לא הסכים להעיד נגד השודדים שסיכנו את חייהם. בנוסף הם הגנו על השודדים בתקשורת ואף גייסו כסף למענם. נראה שהחטופים עברו שטיפת מוח מזורזת, תחת הפחדה והחלו להזדהות עם חוטפיהם. שנה אחרי נחטפה פטרישה הרסט, נכדה של אייל עיתונות אמריקאי, על ידי צבא השחרור הסמביוטי. כמה חודשים מאוחר יותר השתתפה איתם בשוד בנק. לא מכיר דוגמאות אבל נראה לי שיש סיפורים דומים עם שבויי מלחמה. מדובר על מנגנון פסיכולוגי מוכח שבו השבוי נמצא בחרדה ומאמץ את השקפת העולם של שוביו. 50 שנה אחרי קראתי ראיון עם אחת החטופות משטוקהולם והיא עדיין מגינה על השודד ותוקפת את המשטרה בגין אלימות יתר וחוסר הבנה. יתכן שחלק מהקוראים חושב שהוא חסין מפני תסמונת שטוקהולם אבל עדויות מכל העולם מראות שאנשים מכל שכבות האוכלוסיה, משכילים ובורים, נשים וגברים, מבוגרים וילדים, אולי גם אני ואת/ה, לוקים לעיתים בתסמונת.

אולי אני סתם גולש אבל יתכן שאותו מנגנון עובד גם ברמה פחות מוחשית. אפשר למצוא לא מעט ישראלים שמגלים הבנה לאנטישמיות הגרמנית בעבר ובהוה, ולאנטישמיים באשר הם שם, בגלל שהתנהגות היהודים מעודדת אנטישמיות. שוד הבנק בשטוקהולם אירע כחודש לפני מלחמת יום כיפור, שבה קיסינג'ר אסר מכת מנע אוירית של ישראל וגרם בכך לאלפי הרוגים בצד הישראלי. בהמשך קיסינג'ר גם עיכב את הרכבת האווירית שהביאה תחמושת לצה"ל. כמה שנים אחר כך בגין (ובסופו של החשבון רוב העם) קיבל את השקפת העולם של קיסינג'ר על הסכסוך ועם תוספת לחץ של קרטר, נכנע ומסר את כל סיני למצרים, בניגוד להשקפת עולמו. לאחר מכן בגין הסביר ללא לאות למה הנסיגה מסיני ללא תמורה, מתאימה בעצם להשקפת עולמו. אז לא בדיוק ויש הרבה דברים שונים כמו שיקולים מדיניים, אבל מנהיגי ישראל קצת מזכירים את אותה עובדת בנק, שאחרי אותם 50 שנה עדיין שבויים בהשקפת העולם, שנכפתה על ישראל, הר כגיגית.

 

בתסמונת שטוקהולם החרדה גורמת לשטיפת מוח מזורזת ולהתנהגות על פי השקפת העולם החדשה שלא מתאימה לקודמת ולכן נראית לא הגיונית. בהשקפת העולם החדשה שזה עתה הוטמעה ההתנהגות היא הגיונית לחלוטין. שטיפת מוח איטית יותר מתבצעת בחינוך, כל חינוך. שטיפת מוח היא הטמעה של ערכי יסוד על המציאות, באופן שלא ניתן לסתור אותם באופן הגיוני. שטיפת מוח נחשבת כדבר שלילי אך כל חינוך שבדרך כלל נחשב חיובי, מבוסס על שטיפת מוח. כבר בגיל צעיר מוזגים לילדים, ערכי יסוד שרירותיים ללא הסבר הגיוני. התנהגות טובה גוררת פרס, חיזוק חיובי, והתנהגות רעה גוררת עונש. למשל הגדרות של טוב ורע. כמו טוב לעזור לחלש, רע לשקר, רע לתקוף באלימות ילדים אחרים, הגינות (ערך סל שכל אחד דוחף לתוכו דברים שונים) ויש גם שנותנים את עשרת הדברות מהתנ"ך בשלל גוונים. שטיפת מוח כחלק מתהליך החינוך היא הכרח, שכן ערכי יסוד לפי הגדרה אינם ניתנים להוכחה, והצידוק שלהם הוא שהם טבעיים או מובנים מאליהם. בהמשך החינוך מוסיפים הסברים ובונים מערכת ערכים והשקפת עולם שמבוססת על ערכי היסוד שהוחדרו בשטיפת מוח בגיל צעיר. חינוך מוצלח מסתיים באדם עם מחשבה עצמאית שמסוגל לבחון באופן הגיוני את מערכת הערכים שהוטמעה בו, על ידי שטיפת מוח. בשלב הזה בוחנים האם התנהגות לאור הערכים שהוטמעו בחינוך, נותנת חיים עם משמעות כלשהי, שאינה מתנגשת עם המציאות. זו בחינה לא פשוטה. אפשר לקבל משמעות גם מהתנגשות עם המציאות בצורה של קושי וסבל, בתנאי שיש הסבר שנותן צידוק לסבל או תקווה לעתיד. בדרך כלל משמעות, מתייחסת לעתיד ואז תמיד אפשר לחשוב שלמרות הירידות, ממש בקרוב נתחיל לעלות. יש הרבה פרושים אפשריים למשמעות, גם כאלה שנראים לנו שגויים ורעים. להיות חוליה בשרשרת הדורות של עם ישראל, לעזור לקרוב נכה, לעזור לרעבים בהודו, לפעול למען שיוויון עולמי, לנקות את האנושות מיהודים וכו'. ויקטור פרנקל בספרו "האדם מחפש משמעות" מראה איך אנשים שיש משמעות כלשהי לחייהם מצליחים להתגבר על קשיים רבים שאנשים אחרים נכשלים בהם. אבל משמעות היא צורך בסיסי של האדם, כל אדם, ובניגוד למה שאפשר להבין מויקטור פרנקל, יש גם אפשרות שהמשמעות שאדם בוחר תהפוך אותו לרוצח המונים. אפשר לראות בכתבים של הגרמנים הבכירים ביותר, וגם של גרמנים מהשורה, שגרמניה מעל הכל, זה מה שנתן משמעות לחייהם. האנטישמיות זה עוד עיוות, לא בהכרח קשור.

 

מייסדי תורת ההגיון  המודרנית, איפהשהו בסוף המאה ה19 כמדומני, שיוו בנפשם שהם יביאו שלום עולמי וסוף למריבות בכלל. כל הפרטים של הסכסוך יוכנסו למשוואות לוגיות ותתקבל התוצאה הנכונה, ששני הצדדים יסכימו עליה, שכן גם האנשים הם יצורים הגיוניים. זה לא קרה עד היום. במתמטיקה מגדירים מספר קטן של הנחות יסוד, אקסיומות, בלי הוכחה, שנראות נכונות. למשל כל מספר מוכפל ב1 שווה לעצמו, ומכאן ממשיכים בפיתוח הגיוני של מבנה של משפטים הגיוניים ומשוואות. אם בשלב מסוים מקבלים סתירה הולכים אחורה ומחפשים את הטעות בפיתוח ההגיוני ולפעמים אין ברירה וצריך לנער את הנחות היסוד.

 

באופן דומה, כשמנסים לנסח כללים לחיים טובים וחברה אנושית מוצלחת, צריך להתחיל בערכי יסוד שרירותיים, שבדומה להנחות היסוד במתמטיקה, לא ניתנים להוכחה הגיונית אבל נראים טבעיים ומובנים מאליהם. ערכי היסוד הם בעצם סיכום מעורפל של ניסיון החיים של הרבה אנשים. אפשר להתחיל למשל בהגדרת טוב ורע. זו החלטה שרירותית לא פשוטה. יש שיגדירו ששוויון חומרי הוא הטוב המוחלט, יש שילכו על חופש. יש שיגדירו שחיים זה טוב ומוות זה רע. אחרים יגדירו שהטוב המרבי הוא מות קדושים. בשלב הבא צריך להניח האם יצר לב האדם טוב מנעוריו או שמא דוקא רע. אולי 80% טוב ו-20% רע ואולי להפך. שלא כמו במתמטיקה אי אפשר להסתפק במעט הנחות יסוד פשוטות. צריך הרבה ערכי יסוד. במהלך הפיתוח ההגיוני, יש צורך בתוספת של עוד ערכים פחות חשובים, שעדיין לא ניתנים להקשה מערכי היסוד. בנוסף ערכי היסוד הרבה יותר מסובכים ודורשים חידוד והבהרה עם הרבה דוגמאות וסיפורי המחשה. משהו כמו התנ"ך למשל. הפיתוח ההגיוני פשוט הרבה יותר מאשר פיתוח מדעי רגיל אבל הרבה יותר קשה לזהות את מקור הטעויות או אפילו את קיום הטעות. בהקשר זה טעות היא חיים חסרי משמעות או אולי שעמום וריקנות ברמת הפרט. ברמת הכלל טעות היא חברה מסוכסכת פנימית או מובסת על ידי, כח חיצוני, אסון טבע או אולי צבא זר. אז גם אם מבינים שיש בעיה, קשה להחליט איזה ערך יסוד גרם לבעיה ודורש רענון. אולי שוויון, אולי יצר לב האדם טוב מנעוריו, אולי גרמניה מעל הכל. אין מעבדה שאפשר לחזור על ניסיונות מספר פעמים ובהגיון בלבד לא ניתן להוכיח כלום, שכן ערכי יסוד שונים, נותנים מסקנות הגיוניות, שונות לחלוטין ובדרך כלל הפוכות. אמת יש רק אחת אבל טעויות יש לרוב. אולי בעתיד הקרוב, איילון מסק יפתור את כל הבעיות אבל כיום אנחנו נאלצים להסתפק בקרוב של האמת והדרך הנכונה. כלומר לבחור לאמץ את ערכי היסוד שלאור הניסיון המצטבר, נותנים חיים בעלי משמעות וחברה יציבה ושורדת ואז לשטוף לדור הבא את המוח עם ערכי יסוד אלו.

 

בשטיפת מוח מחדירים ערכי יסוד, מובנים מאליהם, שעליהם בונים טעונים הגיוניים, שמצטרפים להשקפת עולם ומערכת ערכים. כאשר המציאות מתנגשת עם ערכי היסוד, למשל חיים חסרי משמעות ומשעממים או התפרקות אזור הנוחות מסיבה כלשהי, מגיע שלב שבו ערכי היסוד עומדים לבחינה. בשלב הזה, אם לא מתחזקים את שטיפת המוח, מערכת הערכים מתפוגגת. מחשבה הגיונית בלי בדיקה של ערכי היסוד לא מפרקת שטיפת מוח. הגיון לא מספיק שכן כאמור יציאה מערכי יסוד שונים, נותנת תוצאות הגיוניות שונות לחלוטין. כדי לבחון האם ערכי יסוד מתנגשים עם המציאות, צריך להפעיל מחשבה עצמאית. שימור מצב תודעה שימנע בחינה של ערכי יסוד שהוחדרו בשטיפת מוח, מחייב אם כן מניעה של מחשבה עצמאית.

 

יש מספר דרכים לחסימת מחשבה עצמאית. אמצעי פשוט זה רעש מתמיד, מספיק חזק, טלביזיה למשל, שלא מאפשר חשיבה. דרך נוספת, זה רצף מידע, שחוזר על עצמו בגוונים שונים, בלי רווחים מספיקים להבנה ומחשבה. גם אם יש הגיון כלשהו במידע, הרצף לא מאפשר מחשבה עצמאית. יש אולי עוד אבל נראה לי שהדרך היעילה ביותר לשמר שטיפת מוח היא על ידי חרדה. מיכוון שלחרדה יש כמה מובנים אז צריך לדייק. אין הכוונה לחרדה במובן של יראה שהיא סוג של הערכה וכבוד, למשל חרדים לדברי הרב. החרדה שמדובר עליה פה, היא פחד מתמשך לא מוחשי, מאיום קיומי, אמיתי או מדומה. איום קיומי במובן הרחב. כלומר גם איום על ערכים מופשטים שנותנים משמעות לחיים כמו: צלם אנוש, תורת ישראל, חופש, קניין, שיוויון, גרמניה מעל הכול וכו' נחשב לאיום קיומי. מי שנמצא בחרדה לא מאמין בעצמו וביכולתו להבין ולפעול במציאות. במקרים קיצוניים החרד לא מסוגל למחשבה הגיונית. במקרים פחות קשים, חשיבה הגיונית אפשרית אבל בחינה של השקפת העולם וערכי יסוד, מול המציאות, זה מפחיד מידי. אם מצליחים לשמר רמה מספקת של חרדה, שטיפת המוח נשמרת. אפשר כמובן לשלב רצף הפחדות שגם יחזק את ערכי היסוד, וגם יגביר את החרדה. מקבלים חרדה שמחזקת את שטיפת המוח ושטיפת מוח שמתחזקת את החרדה. קשה לצאת מזה. אין  מקום לדבר בהגיון לאדם במצב זה. לפני שמנסים הגיון צריך להרגיע. הרגעה, אם היא בכלל אפשרית, דורשת זמן וניתוק מתקשורת ומרצף החיים הרגיל או מה שנקרא אזור הנוחות, גם אם כשמו כן לא הוא.

 

מאז הפצצה האטומית בהירושימה, מסתובבים בשמי העולם, מטוסים עם פצצות אטומיות מוכנות להפעלה וזה בנוסף לטילים עם ראש נפץ גרעיני על צוללות ובבסיסים תת קרקעיים. אומנם לא חושבים על זה כל רגע אבל החרדה נמצאת ברקע. מקובל לחשוב שהחיים המודרניים לחוצים. בישראל נוסף גם איום ביטחוני ממשי. אבל בעצם עיקר הלחץ הנפשי שיוצר את החרדה, הוא תוצאה של עודף חדשות ולא איום ממשי או דמיוני. לפני מלחמת ששת הימים ובעיקר בשנות החמישים, מספר הנרצחים בטרור והמאזן הבטחוני מול אויבנו, היה רע לאין שיעור מהיום. למרות זאת היה הרבה פחות לחץ נפשי אצל האזרחים. שידרו חדשות משהו כמו 6 פעמים ביממה, כולל בחצות. כך שיכלו לעבור ימים בלי שאזרח עסוק ישמע חדשות. וגם חדשות אלו עברו עיסוי, כדי להמעיט בחשיבות הפיגועים ולהדגיש ארועים אחרים, מחזקי תקוה. כיום לעומת זאת כל פיגוע מנופח למימדים של איום קיומי מיידי. וזו המגמה השלטת לא רק בענין הבטחוני ולא רק בישראל. לפעמים גם מנפחים איום שאין לו כל בסיס ממשי כמו התחממות גלובלית או איום עם ממשות קלושה כמו "מגפת" הקורונה.

 

 

 

 

בתסמונת שטוקהולם החרדה גורמת לשטיפת מוח מזורזת ולהתנהגות לא הגיונית. שטיפת מוח איטית יותר מתבצעת בחינוך, כל חינוך. כדי להסביר את המשפט האחרון, נתחיל בכמה הגדרות למילים הקשורות בפחד. אני לא מומחה בתחום, ומדובר על הגדרות לפי מיטב הבנתי, לצורך חיבור זה. יתכן שאחרים מגדירים בצורה אחרת ואולי שונה לחלוטין וזה בסדר. יש עדויות, שאנשים קופאים במצב של סכנה פתאומית. נראה לי כמו אינסטינקט הקפיאה של חיות פחות מורכבות. המקרה המורכב יותר הוא הטראומה, חרדה, ומצבי תודעה דומים. בכמעט תאונה, אדם יודע שהוא היה בסכנה מוחשית, אחרי שהסכנה חלפה. במקרים של סכנה מוחשית, הדומים לכמעט תאונה, מה שנשאר, זה קצת פחד בדיעבד, החלטה על כלל להתנהגות זהירה יותר בעתיד, וזיכרון עם פרטי הארוע, שחוזר מספר פעמים עד שנעלם. טראומה היא תוצאה של סכנה מוחשית, כמו קרב במלחמה, שמשאירה סימנים, לזמן ארוך יותר ולפעמים לתמיד. טראומה מאופיינת בהתנהגות לא הגיונית, כמו כניסה לכוננות קרב או בריחה עקב רעש רגיל, וכן סיוטי לילה וזכרונות חוזרים של פירטי הארוע. כנראה שגורם הטראומה נמשך מספיק זמן, כדי שנפגע הטראומה יבין בזמן הארוע ולא רק אחרי, שהוא בסכנה גדולה, או לחליפין יסבול מכאב גדול וממושך. כל ההקדמה הזו באה בשביל להבדיל את החרדה, שהיא פחד מתמשך לא מוחשי, מאיום קיומי, אמיתי או מדומה. איום קיומי במובן הרחב, כלומר גם איום על ערכים מופשטים שנותנים משמעות לחיים כמו: צלם אנוש, תורת ישראל, חופש, קניין, שיוויון, גרמניה מעל הכול וכו' נחשב לאיום קיומי.

 

 החלפת השקפת עולם, או ערכי יסוד זה לא ענין שהסבר הגיוני יכול לגרום. זה משהו ברמה כמעט גנטית. ידועים מקרים של תאומים זהים שאחד ימני ואחד שמאלי. מחקר מבוקר על תאומים זהים מצא הרבה מקרים שאחד מהתאומים הומוסקסואל והשני לא. אז זה לא גנטי אבל עדיין חזק ברמה שדומה לגנטית. סדר עוצמות אפשרי: ימני או שמאלי, ערכי יסוד, נטיה מינית 

 

 

[18:15, 18/06/2023]

יפתח מעין: היו בטח לפני אבל שטוקהולם זה המקרה המוכר. אנשים רגילים לגמרי, עברו שטיפת מוח מזורזת, תחת הפחדה והחלו להזדהות עם חוטפיהם. וזה נמשך זמן רב אחרי שהחוטפים נעצרו. ממש לפי דברייך למעלה, זה המצב שלך ושל אלה מסהר זמיר שמפמפמים במה נשמע וגם של המפגינים נגד הדמוקרטיה, מידי מוצ"ש. לא פשוט להתגבר על שטיפת מוח. תנאי הכרחי ולא מספיק הוא להפסיק עם החרדה. איך עושים את זה? מכבים את הטלביזיה ל-3 חודשים ואז מנסים לחשוב בלי החרדה המדומינת שערוצי התעמולה מפמפמים ללא הרף.

[18:18, 18/06/2023]

יפתח מעין: שלא יהיו טעיות אני לא יוצא מהכלל. אם יצליחו להכניס אותי לחרדה, נניח שחרדה זה פחד רצוף ומתמשך, אפשר לחשוב על הגדרות אחרות. אואז יוכלו לשטוף את מוחי ואתנהג כאחד הזומבים בהפגנות.

 

[14:57, 30/04/2023] יפתח מעין: איך עדר נולד. https://www.youtube.com/watch?v=ZltdPfal5x0

[15:29, 30/04/2023]

יפתח מעין: טוב לא צריך להסתכל בקישור. ניתן את זה בקיצור. מערכת החינוך מייצרת אנשים בודדים, מפוחדים שלא יודעים מה הם רוצים מעצמם ולא מוצאים משמעות לחייהם. אפשר להזכר במשפט, איך הוא יסתדר בחוץ, ביחס לעוזב קיבוץ. למרות ש98% מהאוכלוסיה בארץ חיה מחוץ לקיבוץ. טוב לא באתי לרדת על החינוך הקיבוצי, היו לו מעלות וחסרונות. התוצר של מערכת החינוך היום בהרבה מקומות הוא בודד, לא מצליח להציב לעצמו מטרות משמעותיות, ועקב כך מפוחד מהעתיד, מתוסכל וזועם על לא ברור מה. זה החומר שממנו עושים עדר שפותר (לכאורה) את הבדידות, נותן משמעות, ומביס את הפחד על ידי הגנת העדר (שוב לכאורה). ראינו עדרים כאלו ב100 השנים האחרונות בכל העולם וגם לאחרונה, קורונה ואקלים, אם לקחת נושאים ניטרלים שעל פניו אין להם צד פוליטי. קורונה ואקלים שימשו ועדיין משמשים ליצירת עדר שניתן לשלוט בו. זו המטרה ואין בלתה. אז זו הקונספרציה. כמה נכון או מדויק? נראה לי קרוב טוב.

 

אראלה

יפתח קישור מעניין. לא סיימתי אבל אקשיב יותר מאוחר.

אני מבינה את הקונספט העיקרי. יש המון בדידות בחברה המודרנית. ואנשים הרבה מחפשים ומוצאים תרופה לבדידות בשייכות. ( כנסיה, בית כנסת, גורו מסויים, זה בעצם הדת המאורגנת מספקת). למשל ריבוי החוזרים בתשובה לפני עשור או שניים בארץ.

אבל הפירושים וההלבשה של התיאוריה על ציבור מסויים זה מה שגורם לי להגיד אה….?למה הם ולא אחרים ?

טוב זה נושא מורכב ואני צריכה לצאת

 

[19:31, 30/04/2023]

יפתח מעין: שייכות למשפחה, קבוצה, עם, זה דבר חשוב וטוב. להבנתי, זה צורך בסיסי של האדם כמו אוכל ושינה. עדר זו תופעה שונה. מקבלים תחושת שייכות, אבל בלי קשרים אישיים בין חברי הקבוצה, כך שהבדידות לא באמת נפתרת.

 

במציאות הקו המפריד מטושטש ויש בכל תחושת שיכות לקבוצה כלשהי, חלק חיובי וחלק עדרי. יש עוד מרכיבים חשובים פרט לשיכות. עדיין לא סימנתי עדרים, רק אמרתי שראינו הרבה כאלה ב100 שנה האחרונות. וכאמור מידה מסוימת של עדריות קימת כנראה בכל התארגנות. לפעמים כמו בהקמת המדינה, זה אפילו חיובי מאד.

[19:41, 30/04/2023]

הגר: פרויד קרא למה שאתה מכנה עדר – המון

 

[20:44, 30/04/2023]

יפתח מעין: אני מנסה להבחין בין עדריות מסורתית, כמו אצל הערבים למשל, שמבוססת על שבטיות. לבין עדר של אנשים בודדים שזו תופעה שלא היתה לפני 100 שנה. לא מכיר את פרויד. מתי הוא פעל? אם את מקבלת את ההבחנה, על איזה סוג המון/עדר הוא מדבר? שבטי או מקבץ בודדים?

[20:50, 30/04/2023]

הגר: מקבץ בודדים, שהופכים לרבים מאד, אבל לא מזוהים על פי השתייכות לשבט או מסורת מסוימת.

[22:14, 30/04/2023]

יפתח מעין: כן, זה משהו מודרני שלא היה לפני 100 שנה. אחוז הבודדים היה זניח. להבנתי זה העדר המסוכן שהביא עלינו את המדינות הטוטליטריות

.